עבודת המתרגם כפופה לנורמות, שישפיעו על התוצר המתורגם המתקבל.

נורמות תרגומיות

תקציר הרצאתו של גדעון טורי

תפקידו העיקרי של המתרגם הוא לפעול במסגרת קהילה כלשהי, באופן שנראה לו מתאים בתחום סמכותו. למשל: תרגום הגמרא לעברית עכשווית עבור אלו שאינם דוברי ארמית, על מנת שיוכלו להבין ולהשתתף בדיונים על אודות הגמרא בישיבות בכל רחבי העולם.

מתרגמים הפועלים עבור קהל יעד שונה מאמצים לעתים קרובות אסטרטגיות תרגום שונות, ולבסוף מתקבלים תוצרי תרגום שונים בניכר למרות שטקסט המקור זהה.

אפשר לתאר שתי קיצוניויות: מצד אחד חוקים מוחלטים, ומצד שני ייחודיות מוחלטת - אידיוסינקרטיות (idiosyncrasy). בין שני הקטבים האלה נמצאות הנורמות, חלקן חזקות ודומות לחוקים, אחרות חלשות יותר וכמעט אידיוסינקרטיות. הנורמות יכולות להיות כל כך חזקות, שלמעשה הן מחייבות כמו חוקים.        

הנורמות נרכשות במהלך הסוציאליזציה של הפרט, והן מרמזות על סנקציות חיוביות או שליליות (למעשה או בפוטנציאל). בקרב קהילה נתונה, משמשות הנורמות כלי להערכת התנהגות של פרטים באוכלוסיה. ברור שיש מקום לנורמות רק במקרים שבהם יש מגוון של התנהגויות, ושבחירת התנהגות אחת איננה אקראית. ככה הנורמה פעילה ויעילה.

'נורמות' הן המונח העיקרי ונקודת המוקד בכל ניסיון להסביר רלוונטיות חברתית של פעילויות, בגלל שקיומן והתחום הרחב של המצבים האפשריים (תוך קבלת המוסכמות, קונפורמיזם) הם הכלים העיקריים שמבטיחים, מקיימים ושומרים על הסדר החברתי. מובן שהתנהגות שאינה תואמת את הנורמות המקובלות אפשרית גם כן. למעשה, במקרים רבים אי ציות לנורמות לא שולל אותן. אך יהיה מחיר לבחירה לסטות מהנורמה.

תרגום היא פעילות שבה מעורבות לפחות שתי שפות ושתי תרבויות, כלומר: לפחות שתי מערכות של נורמות. ה'ערך' החבוי שם מכיל משני מרכיבים עיקריים:

1. טקסט בשפה מסוימת, ולכן יש לו תפקיד או מקום בתרבות המקור.

2. יצירת ייצוג של השפה והתרבות המקוריים בטקסט אחר הכתוב בשפה אחרת, ולו       תפקיד ומקום אחרים בתרבות היעד.

המתרגם ירגיש מחויב לטקסט המקור, בתוך הנורמות שבו, או שיהיה מחויב לנורמות של תרבות היעד או של הקהל שאליו נועד התוצר המתורגם הסופי. אם נבחרה הגישה הראשונה, הטקסט יהיה נאמן למקור, וכך גם לנורמות ולתרבות המקור. נטייה זו, המתוארת כתרגום אדקווטי (adequate translation), תגרור אחריה אי התאמה מסוימת לנורמות היעד, בייחוד אלו שמעבר לנורמות לשוניות.

אם נבחרה הגישה השנייה, מופעלות הנורמות של תרבות היעד. המחיר הבלתי נמנע הוא התרחקות מטקסט המקור. למשל: אם במקור מתוארת ארוחה בגן ילדים אמריקאי, חלב קר ועוגיות (cold milk and cookies), בתרגום לפי המקובל בישראל הארוחה תכלול לחמנייה ושוקו. 

בעוד שהצטרפות לנורמות תרבות המקור קובעת תרגום אדקווטי בהשוואה לטקסט המקור, התחייבות לנורמות תרבות היעד תקבע את מידת קבילותו של הטקסט.

ברור שגם בתרגום שנוטה להיות אדקווטי יהיה היסט מטקסט המקור. קיומו של היסט כזה מוכר כ'כולל של תרגום' (פעולה המתרחשת בכל תרגום, ללא קשר לשפה או לתרבות). הצורך בהיסט במהלך התרגום ידוע ומובן, והוא מעוגן בנורמה. הוא בא לידי ביטוי באופנים שונים, הוא אינו אקראי ולכן אינו אידיוסינקרטי.  

החלטות תרגומיות (התוצאה שאותה יראה חוקר התרגום) יהיו כרוכות בצירופים מאולתרים או בפשרות שבין שני הקטבים של הנורמה התחילית.

צפוי שהנורמות יבואו לידי ביטוי לא רק בתרגומים השונים, אלא גם בכל שלב של תהליך התרגום, ולכן יבואו לידי ביטוי בכל רמה של התוצר המתקבל. נוח להבחין בין שתי קבוצות גדולות של נורמות מקובלות בתרגום: ראשוניות לעומת תפעוליות (Preliminary vs. Operational).

לנורמות הראשוניות שני שיקולים עיקריים המקושרים ביניהם הדדית: אלו הקשורים בקיומה ובאופייה של מדיניות תרגומית, ואלו הקשורים בישירות או במידיות של התרגום.

נורמות תפעוליות ייתפסו כמנווטות את ההחלטות הנעשות במהלך התרגום עצמו. הן משפיעות על האופן שבו נעשה שימוש בחומר הלשוני, על מבנה הטקסט, ועל הניסוח המילולי עצמו. נורמות אלו משפיעות, ישירות או בעקיפין, על הקשר בין טקסט היעד לטקסט המקור. כלומר: מה סביר להניח שישתנה במעבר ומה לא ישתנה.

חומרים שנועדו להחליף את המקור – חומרים לשוניים, וכך גם מלאות השפה, מיקום בטקסט או אופן הפיזור בו כמו גם החלוקה הטקסטואלית, מידת ההשמטות, ההוספות, שינויי המיקום וטיפול בהתפלגות שבטקסט – אל כל אלה מתייחסים כאל הטקסט המתורגם, וכל אלה נקבעים לפי הנורמות, למרות שהאחד יכול להתקיים בלי האחר.

ברור שהגבולות בין תופעות התרגום השונות אינם ברורים. למשל השמטות רבות כרוכות גם בשינויים במבנה הטקסט, בייחוד אם לחלקים המושמטים אין גבולות ברורים או עמידה טקסטואלית-לשונית. כלומר: הם אינם משפטים, פסקות או פרקים בלתי נפרדים מהטקסט. שינוי במיקום יכול להיחשב כהשמטה במקום אחד, וכהוספה במקום אחר. ההחלטה על אודות מה באמת קרה בתרגום קשורה במה שהחוקר מחפש – היפותזה הסברתית ולאו דווקא תיאור אמתי, אף פעם אי אפשר להיות בטוחים בכלום.

ברור שלנורמות הראשוניות יש קדימות לוגית וכרונולוגית על פני הנורמות הביצועיות. אין זה אומר שאין כל קשר בין שתי הקבוצות של הנורמות, כולל השפעה הדדית או אפילו התניה דו סטרית. אך קשר זה אינו מקובע ונתון, וביסוסן הוא חלק בלתי נפרד ממחקר תרגום כפעילות הנשלטת על ידי נורמות. ניתן לומר בביטחון שהקשר הקיים קשור בנורמה הראשונית ואולי אף חוצה אותה – סיבה חשובה נוספת לשמור על הניגוד שבין אדקווטי לקביל כמערכת קואורדינאטות בסיסית לניסוח היפותזה מבארת.

ניתן לתאר נורמות ביצועיות כמודל בהקשר של תרגום, ולא חשוב אם הנורמה באה לידי ביטוי בטקסט המקור (תרגום אדקווטי) + שינויים אחדים, או פשרה מסוימת בין השניים. כל מודל המספק הוראות לביצוע משמש כגורם מגביל. הוא פותח אפשרויות שונות וסוגר אפשרויות אחרות. כתוצאה מכך כשמאמצים את הגישה הראשונה, קשה לומר שהטקסט עבר לשפת היעד בשלמותו. יותר נכון לומר שהטקסט הפך להיות שפת מודל, שבמקרה הטוב היא חלק מהשפה הקודמת, ובמקרה הרע – מלאכותי ולכן אין לו קיום. במקרה אחרון זה התרגום לא באמת מופץ בקרב קהל היעד, אלא נכפה עליו. נכון, בסופו של דבר תהיה לו נישה משלו, אבל ללא ניסיון להתאימו למקום מסוים בקהל הקוראים.

מצד שני, כאשר מאומצת הגישה השנייה, המתרגם מציג לקהל היעד גרסה של העבודה המקורית, חתוכה לפי מודל קיים מראש.   

נייד: 052-8011364
משרד: 04-9952223
E-mail: nur.shai@gmail.com