מספרה של רות בונדי, חתימה טובה - מדריך לכתיבה עיתונאית

חשיבותה של מילה 

בספרה של רות בונדי, "חתימה טובה - מדריך לכתיבה עיתונאית" (יצא לאור בהוצאת דביר, 1992), פונה בונדי אל העיתונאי המתחיל, ומציעה הצעות לכתיבה.   

בונדי מציעה לשקול כל מילה לפני השימוש בה. על הכותב להעדיף מילה אחת קולעת על פני מילים רבות. יש לכך שתי סיבות עיקריות: 

1. לפני עידן הטלוויזיה שימש העיתון תעסוקה לשעות הפנאי, ולכן הכתבות שבו היו
    ארוכות יותר. היום, בעידן המחשב והטלוויזיה אנשים קוראים פחות, והכתבות
    התקצרו. 

2. על הכותב לאזן בין כמות המידע הגדולה העומדת לפניו לבין המקום המוקצב
    לכתבה בעיתון. 

בהמשך ניתנות דוגמאות למילים שמהן רצוי להימנע, והצעות לשיפור הכתיבה. להלן הדוגמאות: 

1. פעמים רבות עדיף לוותר על המילה 'לא' – מילה חיובית תהיה משמעותית 
    יותר

לא ויתר – התעקש

לא זכר – שכח

לא דיבר – שתק

לא בא בזמן – איחר

לא הסכים – סירב

לא טרח – התעצל

לא פנוי – תפוס

לא בריא – חולה

לא השתתף – נעדר

לא מועיל – מזיק או מיותר. 

2. כדאי לקרוא לדברים בשמם - מילה כללית עלולה להיות שטחית, בעוד שמילה
    מדויקת תוסיף מימד לכתוב

הוא טייל עם כלבו, לעומת: הוא טייל עם כלב הרועים שלו.

היא לבשה מעיל פרווה, לעומת: היא לבשה פרוות צ'ינצ'ילה.

היא הניחה פרחים על הקבר, לעומת: היא הניחה זר  סיגליות על הקבר. 

3. רצוי לגוון באוצר המילים - חזרה על אותן המילים חייבת לבוא מתוך בחירה,
     ולא 
מדלות לשון. קיימים הבדלים לשוניים דקים בין המילים, ולכן על הכתב
     להיות בעל אוצר 
מילים נרחב. 

העיר / ציין / הוסיף / סיפר / הדגיש / טען / גילה / סיפר / הסביר / סבר / הזכיר / פירט... 

    עוד מציעה בונדי לא להוסיף למילה 'אמר': אמר בכעס / במרירות / ברוגז... 

4. מומלץ להימנע מצירופים נדושים ומיותרים. אם מילה עולה מתוך הרגל, יש
    לחשוד ב
ה, אולי היא מיותרת. 

אולם מלא (עד אפס מקום)

טקס (רב רושם)

סעודה (חגיגית)

קיפוח (משווע)

חקירה (נמרצת)

שיפור (ניכר)

סופה (עזה)

גינוי (חריף)

קשרים (אמיצים)

ירידה (חדה)  

עול (כבד)

בחומרה (רבה)

משבר (חמור)

בכי (מר) 

דוגמה (מובהקת)

התרשמות (עמוקה)

הזדמנות (פז)

דומה (להפליא)

מכחיש (בתוקף) 

מזועזע (עד עומק נפשו). 

5. נסו להשתדל להימנע ממטאפורות נדושות

אור בקצה המנהרה

אור ירוק 

קצה הקרחון

כמו פטריות אחרי הגשם

חבית אבק שרפה

חלוקת העוגה 

הרים את הכפפה 

לא מלקק דבש

הגיעו מים עד נפש 

לנוח על זרי דפנה 

כל הביצים בסל אחד 

6. חייבים להימנע ממילים שעלולות לפגוע. למשל המילה 'קשיש' - לא כותבים
    "שמעון פרס הקשיש", אבל כן כותבים "קשיש בן 75 נדרס..." 

7. מומלץ לא לכתוב תיאורים כלליים (רב רושם / נאה / מושך את העין), אלא
    לתאר את 
המקרה ולתת לקורא לשפוט מהו התיאור המתאים

במקום לכתוב 'מקרה עצוב' – כדאי לתאר מה קרה.

במקום 'חוויה בלתי נשכחת' – כדאי לספר מה היה שם.

במקום 'מקרה משעשע' או 'סיפור מעניין' – כדאי לתת לעובדות לדבר בעד עצמן.

במקום 'משום מה החדר משרה עלי דיכאון' – יש לנמק (חשוך, קירות עירומים).

במקום 'פסיכואנליטיקנית ידועה' – יש לכתוב 'תלמידתו של פרויד, ילידת וינה, יהודייה'. 

8. עדיף להימנע משימוש במילים לועזיות, אלא אם אין להן תחליף או שהתחליף
    מסורבל. אם כבר משתמשים במילים לועזיות, אין לתת להן פירוש בסוגריים. 

דסקטרוטיבי – הרסני

אפקטיבי – משפיע, מועיל סיטואציה – מצב 

אינקומפטנציה – חוסר יכולת. 

9. מובן שאין לחזור על אותו רעיון במילים שונות

זאת לא רק עובדה, זה גם פאקט

דבריו תמימים ונאיביים 

הארץ על סף תוהו ובוהו וכאוס 

10. ראשי תיבות שמוכרות בז'רגון כלשהו (ונכתבות כך בעיתון של אותו מגזר),
    אסור שיופיע בראשי תיבות בעיתון כללי.
 

מ"ג – מרקים גרמניים

בה"ד

קמב"ץ

    ראשי תיבות לא מוכרות, המופיעות בפעם הראשונה, יקבלו הסבר.

ד"א - דרום אפריקה? דואר אוויר? דולרים אמריקאים?

    אין הכוונה לראשי תיבות מוכרים.

ארה"ב, דו"ח, ק"ג, יו"ר.

רצוי להמעיט בכתיבת ראשי תיבות לא נחוצים.

א"כ (אחר-כך), ק"כ (קודם כל). 

11. יש להימנע ממילים מסוימות, אלא אם הן בציטוט ישיר. 

לעשות את צרכיו ולא להשתין או לחרבן.

להתעלס, לתנות אהבים או לקיים מגע מיני ולא להזדיין.  

מילים אחרות, היום, כבר לא נחשבות לניבול פה, והן עדיפות.

בית שימוש או שירותים ולא הלך למקום מסוים. 

12. השימוש בסלנג תלוי בסוג העיתון והמדור. מותר להשתמש בסלנג אם זהו
    דיבור ישיר. אם משתמשים בסלנג, אין להכניסו למירכאות. יש מילים בסלנג
    שנהפכו להיות כמעט תקניות
.   

פנצ'ר 

פשלה 

שוויץ 

מפוברק 

כסאח 

עבד עליו

ירד עליו 

13. מילים שמהן כדאי להימנע: 

טרגדיה / דרמה / היסטורי / גורלי / שואה

בעל שם עולמי - אם כולם מכירים אותו, זה מיותר. אם לא כולם מכירים – עדיף לתאר מי הוא (פרופ' כהן, מומחה נודע למחלות לב).

מר וגברת - יוצר פער חברתי - מנהל המכון הוא מר ומה עם השרת? זה מבזבז מקום (בסימפוזיון השתתפו שמונה רופאים...) עדיף שנכתוב את התואר או את המקצוע: פרופ' / דר' / ליה קינג, שחקנית הבימה.

ז"ל ייכתב רק בציטוט ישיר או בהספד. לא נכתב הרצל ז"ל או ביאליק ז"ל.

ללא ספק - עדיף מתקבל על הדעת / קרוב לוודאי / ייתכן מאד.

אין ספור - משהו שלא ניתן לספור (כוכבים / חול / פרעושים על כלב).
במקום 'לאחר אין ספור מאמצים...' כדאי לכתוב 'לאחר מאמצים רבים...' 

14. מילים מיותרות: 

למען האמת / לאמתו של דבר / האמת היא / למעשה - 'האמת היא ' ייכתב רק אם זה בניגוד לשקר שנאמר קודם: 'הוא טען.... אך האמת היא...'

עובדה היא – מתאים רק כניגוד: 'הוא אמר שהם עזבו, אבל עובדה היא...

נשאלת השאלה / השאלה היא – לא להצהיר שעומדת להופיע שאלה, אלא לשאול ישירות.

לא אטעה אם אומר / לעניות דעתי – לכל היותר אפשר לכתוב 'לדעתי', וגם זה מיותר.

פשוט – 'פשוט לא נותר לעירייה כסף'. אבל זה לא באמת כל כך פשוט...

כפי שכבר אמרתי / כפי שכבר ציינתי – אז למה להגיד שנית?

המוזכר ('הארגון המוזכר') – עדיף לחזור על השם.

כדאי לציין – סביר שלא ציינת דברים מיותרים.

לא כאן המקום להיכנס לפרטים / אין טעם להרבות במילים / לא ארחיב את הדיבור /  קצרה היריעה – לא צריך לספר שלא הרחבת, אל תרחיב.

וכו' / ועוד – אם זה חשוב, יש לציין זאת. אם לא – נשים נקודה.
בין 20 תלמידי האולפן רופא, מהנדס ומיילדת. ברור שמלבד השלושה יש עוד 17...

נייד: 052-8011364
משרד: 04-9952223
E-mail: nur.shai@gmail.com